בסוף החודש חייב השר להגנת הסביבה זאב אלקין להכריע אם יוטל פיקדון על מכלי משקה גדולים (בקבוקי 1.5 ליטר, לדוגמא), ממש כמו הפיקדון שקיים היום על המכלים הקטנים (כמו בקבוקי חצי ליטר).
במהלך דיונים בעתירה שהגשנו כדי לגרום לשר להכריע בנושא (למרות שהחוק מחייב זאת), נמסר לבית המשפט שעד סוף חודש מרץ יוכן דוח על היקף איסוף ומיחזור מכלי המשקה הגדולים, ועד סוף חודש מאי השר יכריע אם יוטל עליהם פיקדון, בהתאם לנתונים.
החוק קובע כי אם היקף האיסוף הוולנטרי (באמצעות המיחזוריות שמפוזרות ברחובות) הוא פחות מ-47% מכלל הבקבוקים שנמכרו בישראל באותה שנה, לשר אין שיקול דעת ועליו להטיל דמי פיקדון. אם ההיקף הוא 47%–55% מכלל הבקבוקים, יוטל פיקדון על הבקבוקים הגדולים, אך השר רשאי להתנות ולדחות זאת; ומעל שיעור זה לא יוטלו דמי פיקדון.
נתוני האיסוף והמיחזור של מכלי המשקה אינם שקופים לציבור, ולאחרונה הם אף עוררו סערה בעקבות חשיפת דוח של המשרד להגנת הסביבה ב-TheMarker . מהנתונים שפורסמו בעיתון עולה כי בשנת 2016 מכרו היצרניות הגדולות בישראל 738 מיליון בקבוקי משקה גדולים, ואל”ה דיווחה כי אספה 445 מיליון בקבוקים (60%) ושכל הבקבוקים שנאספו — מוחזרו. לעומת זאת, בבדיקה נמצאו אסמכתאות להכרה באיסוף של 277 מיליון בקבוקים בלבד (37% מהמכירות) ולמיחזור של 77 מיליון בקבוקים בלבד (10.4%).
למעשה, על פי הפרסום, דוח הביקורת מכיר במיחזור של 10.4% מבקבוקי המשקה הגדולים שנמכרו בישראל, בעוד אל”ה דיווחה למשרד להגנת הסביבה על מיחזור של 60% מהבקבוקים. אנחנו ממתינים לפרסום הנתונים הרשמיים של המשרד להגנת הסביבה עליהם יסתמך השר בבואו לקבוע האם חוק הפיקדון יוחל גם על בקבוקי המשקה הגדולים. כדי לראות מה תהיה ההחלטה של השר אלקין, ומה הנתונים של מיחזור הבקבוקים הבקבוקים בישראל.
