משאב הקרקע החופי בישראל הוא המועט והיקר ביותר ולמרות עליית המודעות לערכו הציבורי ולהתמעטות החופים הפתוחים לציבור, עדיין גל היוזמות והביקושים לבנייה על החופים שנותרו אינו דועך.
חדשות לבקרים קמים יזמים או מוסדות שלטון ומנסים לגזול עוד שטח חוף עבור כפר נופש, מחסני צבא או מתקן גז/התפלה. כל אלו יכולים למצוא את מקומם רחוק יותר מקו החוף, אולם כח המשיכה של החוף גובר על כל שיקול אחר. על רצועת החוף של ישראל מתחרים שימושי קרקע רבים, למרות שרק מעטים מהם חייבים בחוף של ממש על מנת לממש את מטרתם כדוגמת: נמלי הים, המרינות וחלק מבסיסי הצבא.
הרבה מהשימושים הקיימים קבעו את מיקומם עוד לפני עליית הביקוש לחופי הים וכיום גוזלים שטחי חוף יקרים, כמו יישובים כפריים, תעשייה, תחנות כח וכפרי נופש. במפת האינטרסים בחופים ניתן לראות את צפיפות שימושי הקרקע הקיימים בחופים וכן חלק מהשימושים המתוכננים.
חשוב לזכור כי, לכל אחד ואחת מאיתנו נותרו פחות מ 1.5 ס”מ חוף פנוי. אם מונים את הקיים לאורך החופים ניתן לראות כי כבר עתה קיימים 2 נמלי ים גדולים ועוד 5 מרינות, 5 תחנות כח, כ 15 מוקדי מלונאות, חלק מהם כפרי נופש, 3 מתקני התפלה, מתקני תשתיות אחרים כמו השפד”ן, בסיסי צבא שתופסים שטח נרחב באופן הרמטי ועד היישובים הכפריים, שהתמזל מזלם והיסטורית הוקמו לאורך החוף. בנוסף, ערי החוף שלנו, החל מנהריה, דרך חיפה , חדרה, בת ים ועד אשקלון – כולן מכילות פיתוח מסיבי ליד הים ומנסות לטפח את החופים האורבניים לרווחת הציבור.
אחד המכשולים לכך הן התכניות הישנות שאושרו טרם ההכרה בחשיבותם הציבורית של החופים כפתוחים לכל וטרם חקיקת חוק החופים ב 2004, שביטאו את עקרון הנגישות החופשית לחופים ואת הצורך בשמירה עליהם כפתוחים ונגישים.
חשוב לדעת כי החופים שנותרו פתוחים בין הערים נשמרו הודות להיותם שמורות טבע וגנים לאומיים או עקב הסיכון הביטחוני שבקצוות הארץ ליד לבנון בצפון ורצועת עזה בדרום. אם נתבונן במקומות המעטים שאינם מכוסים בפיתוח כלשהו, הרי שאלו המקומות בהם צלח המאבק הסביבתי, כמו פלמחים.
החוק לבחינת תכניות ישנות בחופים יכול להציל חופים נוספים מפיתוח פוגעני, מיותר ומנוגד לרווחת הציבור! אם אלו 4 מגדלים נוספים על חוף הכרמל בחיפה, כפרי הנופש בחוף בצת או קניון אדיר מימדים במרינה אשקלון – כל אלו יישקלו מחדש אל מול טובת הציבור ועקרונות התכנון הדמוקרטיים והעדכניים של ימינו.
