שריפת פסולת (טיפול תרמי) כשמה כן היא – שינוע של פסולת עירונית אל מתקן מרכזי, ושריפתה בכבשן גדול בטמפרטורה גבוהה. תהליך השריפה עשוי לצמצם את נפח הפסולת בכ-90%, ובכך לחסוך את הצורך בהטמנתה. בתהליך השריפה נוצרת גם אנרגיה, אותה ניתן לנצל. תופעות לוואי שליליות מרכזיות הן האפר הנותר אשר בו יש לטפל, וכן הגדלת זיהום האוויר. בהקשר זה, נקודת המוצא היא כי הפקת האנרגיה אינה מהווה הצדקה לשריפת פסולת אלא תוצר לוואי חיובי שלה.
שריפת פסולת משפיעה גם על מאזן החומרים בטבע. כאשר שורפים דף נייר, אריזת פלסטיק או שאריות אורגניות, הם נגרעים ממחזור החומרים ואינם יכולים לחזור לשימוש האדם או למחזור החומרים הטבעי. בכך, שריפת הפסולת אינה מסייעת רבות בהפחתת העומס הסביבתי שיוצרת הפסולת, והיא נוגדת את גישת הכלכלה המעגלית. במישור הכלכלי, עלויות שריפת הפסולת הן גבוהות מאד, ואין לה כדאיות ללא התערבות ממשלתית, אם באמצעות העלאת היטל ההטמנה ואם באמצעות סובסידיה ישירה.
אחד החששות המרכזיים בנוגע להקמת מתקני שריפת פסולת, היא הפגיעה במשק המיחזור. מתקן שריפת פסולת מוקם בהשקעה גבוהה, וקיומו תלוי בכמות מובטחת של פסולת בעלת ערך קלורי מתאים לטווח ארוך. בכך עלולים מתקנים אלה להפוך ל”משאבת פסולת” המתמרצת ייצור פסולת ולא הפחתה, כן קיים חשש מתמריץ שלילי לקידום תכניות הפרדה במקור במרחב ו”שאיבת” פסולת שניתן היה למחזר.
יש לציין כי שריפת פסולת היא טכנולוגיה נפוצה במדינות רבות, ומהווה חלק מקובל מתמהיל שיטות הטיפול בפסולת. גם במדינות בהן נרשם שיעור מיחזור גבוה, לרוב ישנו גם שיעור משמעותי של שריפה, על חשבון ההטמנה. יחד עם זאת, במדינות אלה קיימת רגולציה אשר מבטיחה כי הפסולת שתועבר לשריפה תהיה הפסולת השיורית שאינה בת מיחזור, והמדיניות ממוקדת בהגברת ההפרדה במקור של הפסולת ובמיקסום היררכיית הטיפול בפסולת.
עקרונות היסוד –שריפת פסולת בישראל
בשלב זה טרם קמו במדינת ישראל מתקני שריפה. העניין לא עמד במוקד המדיניות של המשרד להגנת הסביבה, וכאמור, אין לכך היתכנות כלכלית בתנאי השוק הקיימים. בימים אלה, החל המשרד להגנת הסביבה לקדם הקמת מתקני שריפה ראשונים בישראל, כאשר הכוונה היא לסבסד את מחיר הכניסה למתקנים מכספי קרן הניקיון.
כאמור, לשריפת פסולת ישנם יתרונות וחסרונות סביבתיים. מחד, טכנולוגיה זו מאפשרת צמצום משמעותי של ההטמנה, והפקת אנרגיה מפסולת שאינה בת-מיחזור. מאידך, מדובר במתקנים יקרים ובעלי פוטנציאל זיהום לא מבוטל, אשר עלולים בנסיבות מסוימות להשפיע באופן שלילי על משק המיחזור. במאזן כלל השיקולים, אדם טבע ודין תומכת בהקמת מתקני שריפה במדינת ישראל, אך זאת בכפוף למספר עקרונות יסוד שקיומם מהווה תנאי הכרחי:
- קידום מתקני שריפה אך ורק חלק מאסטרטגיה לאומית כוללת: שריפה אינה פתרון קסם לבעיית הפסולת, והיא גם לא בשורה גדולה למשק האנרגיה. טכנולוגיה זו צריכה להשתלב ולהוות חלק מאסטרטגיה ממשלתית כוללת לטיפול בפסולת עירונית, אשר תבוא לידי ביטוי בתכנית לאומית של המשרד להגנת הסביבה. תכנית זו אמורה להציב מטרות ויעדים לטווח הארוך, ולהתלוות למחויבות ממשלתית למדיניות עקבית לאורך זמן.
- יש לדבוק בהפחתה במקור ובהגברת שיעורי המיחזור: יש לייעד את הטיפול התרמי לפסולת שיורית שאינה בת מיחזור בלבד. בראש ובראשונה יש לאסור על שריפת פסולת מעורבת שלא עברה מיון. בנוסף, יש לפתח מדיניות שתבטיח כי שריפת הפסולת לא תבוא על חשבון משק כאשר לצורך – המיחזור. אפשרות אחת היא לאסור על המתקנים לקלוט פסולת שאינה שיורית כך יש לייצר זרם פסולת שיורי נטול מתמחזרים. אפשרות נוספת היא שימוש בכלים כלכליים, כגון קביעת תשלום דיפרנציאלי בכניסה למתקן שייתן עדיפות למיחזור או הטלת איסור על שריפת פסולת לא ממוינת.
- מניעה ומזעור של הזיהום: יש להקפיד על הטכנולוגיות הזמינות הטובות ביותר למניעת השלכות בריאותיות וסביבתיות, ולהביא בחשבון את הנושא בקביעת מיקומי המתקנים. יש להקפיד על דרישות ניטור, פיקוח ואכיפה לאחר הפעלת המתקן.
- הקפדה על הליכי תכנון נאותים, שקיפות ושיתוף הציבור: הקמת מתקני טיפול תרמי בישראל תחייב בחינה תכנונית, סביבתית וכלכלית נאותה, לרבות בחינת חלופות והשלכות סביבתיות. הליכים אלה חייבים להתנהל בשקיפות מרבית, ולכלול הליכי שיתוף ציבור משמעותיים.
- יישום מלא של חוק האריזות: כתנאי להפעלת מתקן שריפה, יש ליישם באופן משביע רצון את חוק האריזות, אשר אמור לתת מענה לחלק ניכר מן הפסולת היבשה הראויה למיחזור.
- קידום הפרדת פסולת במקור: מערכות הפרדה ומיון של הפסולת הן תנאי מקדים והכרחי לקיומה של חלופת השריפה. הפרדת פסולת, מעבר לתרומתה לערך ההיסק של הפסולת גם תורמת לאחידותו. כתוצאה מכך תהליך השריפה מתייעל, תנאי הבעירה קבועים ובלאי הציוד קטן, כך יורד גם הסיכון לתקלות. תוצאה נוספת היא הישענות פחותה על דלק משלים ועלויות תפעול נמוכות יותר.
