אנרגיה - אדם טבע ודין

יותר מ-300 ימי שמש בשנה וכמעט אפס פתרונות אנרגיה חלופיים

במדינת ישראל יש יותר מ-300 ימי שמש בשנה. למרות זאת, ובמפתיע, אומת הסטארט-אפ לא השכילה לתרגם את המשאב הזה לאנרגיה עד עכשיו, וב-2019 אנחנו עדיין משתמשים יותר מדי בפחם, ופחות מדי באנרגיות מתחדשות.

משק אנרגיה בר קיימא הוא משק המספק את צרכי האנרגיה של המדינה ממקורות אנרגיה אמינים, זמינים, נקיים וזולים ככל האפשר המנוהלים בצורה אופטימלית. הוא מאזן שיקולים של ביטחון אנרגטי, עצמאות אנרגטית, עלות זולה ואיכות סביבה מירבית, ומספק אנרגיה בשגרה ובחירום. משק אנרגיה בר קיימא עמיד לאסונות טבע ולמלחמות בהיותו מכיל את המידה הדרושה של יתירות וביזור. שיקולי איכות הסביבה תופסים מקום מרכזי במשק אנרגיה בר קיימא בהיותו מקור מרכזי ומשמעותי לזיהום אוויר וגזי חממה, צריכת דלק, הקמת תשתיות בעלות חותם סביבתי גבוה, צריכת קרקע ומשאבים נוספים, ועוד. בצד ייצור אנרגיה ירוק ומקיים, משק אנרגיה בר קיימא מבטיח גם רשת הולכה אופטימלית שתאפשר קליטה מירבית של אנרגיות מתחדשות תוך כדי אמינות ויציבות של זרם החשמל, וניהול מיטבי של מהלכי התייעלות וחיסכון באנרגיה בצד הצריכה.

השנה אומץ על ידי משרד האנרגיה, ועבר בכנסת תיקון לחוק משק החשמל תשנ”ו – 1996 שהוצע על ידי אדם טבע ודין. בעקבות התיקון החוק כולל מעתה בסעיף המטרות שלו גם את המטרה של התייעלות אנרגטית. מדובר בכלי משמעותי שאמור לדחוף את הממשלה כולה לפעול ולקדם את יעדי ההתייעלות ובפרט את רשות החשמל. כדי להבטיח את העמידה ביעדים של הממשלה בעניין זה התחלנו, באדם טבע ודין, הידברות מול רשות החשמל אשר מטרתה לרתום אותה לעניין ולהבטיח שהיא תקדם היבט קריטי זה במשק האנרגיה.

בנוסף, לאחרונה הבאנו גם לשיפור משמעותי של תקנות מקורות אנרגיה (ביצוע סקר לאיתור פוטנציאל לשימור אנרגיה), התשע”ח -2018 שנוסחו על ידי משרד האנרגיה. השיפור מביא לתחולה רחבה יותר של התקנות על מפעלים רבים יותר ממה שנדרש תחילה, ולהטלת חובת ביצוע סקרי אנרגיה בתדירות גבוהה יותר. יחד עם זאת הדרך עוד ארוכה להשגת היעד הלאומי של 17% התייעלות אנרגטית. כעת מידת ההתייעלות האנרגטית במשק תקועה על פחות מ – 1%, ולמרות יתרונותיה העצומים – וביניהם חיסכון כלכלי ומניעת בניית תחנות כוח מיותרות – אינה מקודמת בקצב הראוי.

בשנה האחרונה עבר משק האנרגיה תהפוכות רבות. יום יום מועלות למוסדות התכנון תכניות סטטוטוריות המקימות תחנות כוח בגדלים שונים ללא הסתכלות רוחבית וראייה מתכללת ובוודאי שללא חזון. עם כל אלה הציבור והסביבה יאלצו להתמודד בשנים הקרובות.

כמה עובדות:

מדינת ישראל היא “אי אנרגטי”. בשונה מאירופה, לדוגמה, שבה יש משק אנרגיה פן-יבשתי, כלומר למשק החשמל של מדינות ביבשת יש גיבוי ממדינות שכנות, מדינת ישראל צריכה להפיק לעצמה את כלל הביקוש לאנרגיה לרבות רזרבות ועמידה בביקושי שיא. עובדה זו, מציבה את עיקרון הביטחון האנרגטי בראש מעייניהם של מקבלי ההחלטות ויחד עם היעדר פתרונות אגירה מובילה לכך שמשרדי הממשלה בלחץ מתמיד להגדיל את היצע החשמל במשק.
במסגרת התחייבויותיה של מדינת ישראל בוועידת האקלים בפריז בשנת 2015, החליטה הממשלה לקבוע יעד לאומי של 8.8 טון פליטת גזי חממה לנפש בשנת 2025 ושל 7.7 טון לפליטת גזי חממה לנפש בשנת 2030. יעד זה אינו מצמצם את הפליטות, אלא רק מאט את הגידול בפליטת גזי החממה של ישראל מ-72 מיליון טון גזי חממה בשנת 2005 ל-81 מיליון טון גזי חממה בשנת 2030. כדי לעמוד ביעד זה הוחלט לקבוע מספר יעדים לאומיים להפחתה ולייעול של צריכת האנרגיה במשק וביניהם: צמצום צריכת החשמל בשיעור של לפחות 17% עד שנת 2030; צמצום הנסועה הפרטית בשיעור של 20% עד לשנת 2030 וייצור חשמל מאנרגיה מתחדשת שיעמוד על שיעור 17% לפחות מסך כל צריכת החשמל בשנת 2030. ישראל רחוקה מלהתקדם אל עבר יעדים אלו.
במובנים של צמיחה דמוגרפית ישראל הינה המדינה הצומחת ביותר ב- OECD. שיעור גידול האוכלוסייה בישראל עמד בשנת 2015 על 2%, יותר מפי שלושה לעומת השיעור הממוצע ב- OECD, אשר עמד על 0.6%. לאור הגידול הצפוי, הממשלה מקדמת את פיתוחן המהיר והמואץ של אין-ספור תחנות כוח חדשות ללא ראייה כוללת ותיאום בין תכניות בפועל. רשות החשמל הצביעה לאחרונה על הצורך בבניית תוספת ייצור חשמל קונבנציונאלי בהספק של 6,700MW עד 2030 וזה מעבר לתחנות כוח מאנרגיות מתחדשות.
המדינה פועלת בכל כוחותיה להגדיל את ההיצע ללא תחזית ברורה ומוסכמת של מה יהיו הביקושים האמיתיים. לאחרונה רשות החשמל בחנה ואף בחרה בתרחישים שאינם כוללים עמידה ביעדי ההתייעלות האנרגטית (חיסכון של 16 TWh עד שנת 2030), כאשר התרחיש המרכזי שנבחר הוא של גידול שנתי של 2.7% בייצור ללא כל התייחסות ליעדי ההתייעלות האנרגטית.
מדיניות משרד האנרגיה שבאה לצמצם ואף להפסיק את השימוש בפחם היא מדיניות מבורכת. יחד עם זאת, החליטה הממשלה כי יתר הביקוש שאינו מפחם יסופק באמצעות ייצור בגז. קרי, ככל שהפחם יפחת, יגדל השימוש בגז טבעי. בפועל היעד הוא הישענות על 83% גז טבעי בשנת 2030. למרות יתרונותיו של הגז הטבעי, הגז הינו משאב מתכלה ודלק פוסילי הפולט מזהמים לאוויר ואין לראות בו פתרון ראוי ויחיד למשק הישראלי לטווח הארוך, אלא יש לפעול ולפתח טכנולוגיות ומדיניות להתייעלות אנרגטית ואנרגיות מתחדשות.

איך הגענו למצב הזה?:

שר האנרגיה לא קידם חזון ארוך טווח למשק האנרגיה – המשק הישראלי שרוי בכאוס טוטאלי. למדינת ישראל אין משק אנרגיה בר קיימא ואין חזון ארוך טווח של מהו משק אנרגיה כזה וכיצד ניתן להגיע אליו. למרות זאת, המדינה מקדמת תכניות וצעדי מדיניות עם הסתכלות קצרת טווח – עם שנת היעד של 2030 בלבד כאשר במונחים של משק אנרגיה מדובר בממש מעבר לפינה. כך, על אף שאין למדינת ישראל חזון אמיתי למשק האנרגיה שלה, כבר כיום מקודמות במוסדות התכנון תחנות כוח רבות מסוגים שונים מכוח החלטות ממשלה (כגון החלטה ממשלה מספר 2592 “עידוד מאגרים קטנים ובינוניים והכרזה על שעת חירום במשק הגז הטבעי” המתיר הקמתן של 25,000MW חדשים), תכניות סטטוטוריות וביניהן – תמ”א 41, תכניות בות”ל, ועוד גיבוב של תחנות כוח כטלאי על טלאי. תכניות אלה קובעות עובדות בשטח לשנים רבות בלא המדיניות ארוכת הטווח הנדרשת/
שר האנרגיה רואה משק אנרגיה נקי, ככזה הנשען ברובו על הגז. בתוך כך, פעל המשרד בראשותו לקידום מסיבי של גז טבעי על חשבון אנרגיות מתחדשות והתייעלות אנרגטית – בהמשך למתווה הגז וכחלק מהתכנית הממשלתית לקידום מהיר של השימוש בגז טבעי, המדינה מציבה את הגז הטבעי כפתרון יחיד ארוך טווח למשק האנרגיה הישראלי תוך הטעיית הציבור כי מדובר באנרגיה נקייה. הגדרה זו, שמתעלמת מכך שהגז הינו דלק פוסילי שיוצר פליטות של זיהום אוויר וגזי חממה אינה מתיישבת עם המגמות העולמיות של התבססות משק אנרגיה על אנרגיות מתחדשות באחוזים משמעותיים בהרבה. במקום לראות בגז הטבעי כדלק מעבר לקראת משק אנרגיה בר קיימא, הצעדים שמקדמת הממשלהמבססים את השימוש בגז הטבע במשק האנרגיה הישראלי לטווח הארוך וזה על חשבון מעבר לאנרגיות מתחדשות.
השר לא פעל לעיגון סטטוטורי ולו”ז קבוע לסגירת תחנות הכוח הפחמיות – משרד האנרגיה קבע יעד ראוי אך מרוחק ואמורפי לסגירת התחנות הפחמיות, כאשר בפועל ניתן כבר כיום לפעול לתחילת סגירתן, עמדה שאנו מקדמים במסגרת עבודתנו לקידום משק אנרגיה בר קיימא. ללא עיגון סטטוטורי של עצם סגירת הפחמיות יחד עם לו”ז נוקשה הכולל סנקציות ספק אם ניגמל מפחם במהירות הרצויה.
השר לא דאג לתקצוב ראוי של התוכנית הלאומית להתייעלות אנרגטית – התכנית הלאומית להתייעלות אנרגטית שאושרה בהמשך לבג”צ שהגשנו, אינה שאפתנית דיה והיא מתוקצבת בחסר גדול ועקב כך לא מצליחה לעמוד ביעדיה ובוודאי שלא ביעדים שנקבעו במסגרת הסכם פריז. עד כה לא הצליח משרד האנרגיה לקדם כלל את ההתייעלות האנרגטית והמשק הישראלי עומד על פחות מ – 1% התייעלות
השר לא רתם משרדים נוספים והמגזר הפרטי לשם קידום התייעלות אנרגטית – כך לדוגמה, רשות החשמל שמחובתה החוקית לעשות זאת (עקב תיקון החוק שהוזכר לעיל), ובידיה כלים חוקיים רבים, אינה מגלה עניין בכך

מה נדרוש מהממשלה הבאה:

גיבוש תכנית אב למשק האנרגיה – תכנית שתבחן בראייה רחבה וארוכת טווח את מכלול השיקולים ותקבע את מדיניות האנרגיה של ישראל, ובכללה גם את תמהיל מקורות האנרגיה אשר לעמדתנו צריכה להיות מבוססת בחלק הארי על אנרגיות מתחדשות תוך התחשבות בשלב הראשון בהתחייבויות הבינלאומיות של מדינת ישראל ובפרט הסכם פריז, ולאחר מכן על יעדים שאפתניים יותר.
עיגון ההחלטה על סגירת התחנות הפחמיות והפסקת השימוש בפחם – ההחלטה לסגור את התחנות הפחמיות באה במקום להתקין ביחידות סולקנים אשר מטרתם צמצום הפליטות מיחידות הפחמיות הקיימות. אנחנו תומכים בחזון של צמצום ולבסוף “גמילה” מהשימוש בפחם, אך חוששים ממצב שבו ההחלטה תידחה שוב ושוב, כפי שראינו בעבר בעניין רידינג, וכך ישראל תיוותר במצב שהיא שורפת פחם מזהם ללא הגנות על בריאות הציבור. לכן יש לפעול לעגן לאלתר את ההחלטה בכלי איתן שיבטיח את ההגנה על בריאות הציבור והסביבה מפני זיהום אוויר
הבטחת העברת כספי הקרן לאזרחי ישראל – מטרת הקרן היא, כפי שנקבעה בחוק משנת 2014, לנהל את הכנסות המדינה מרווחי הנפט והגז הטבעי בראייה כלכלית ארוכת. למעשה, הקרן באה לפצות את הדורות הבאים על ההתדלדלות הצפויה במשאבי הטבע. ואולם, למרות ההבטחות הגדולות, הקרן, אשר חלק מרווחיה אמורים לשרת את הציבור לטובת מטרות חברתיות, כלכליות, סביבתיות וחינוכיות (ביניהם קידום תחום האנרגיות המתחדשות), טרם החלה לפעול. כעת לקראת הצטברות מיליארד שקל בקרן, יש לפעול להבטיח את הכנסותיה, הקמת מוסדותיה והתחלת הזרמת הכספים למטרותיה וביניהן השקעה באנרגיות מתחדשות.
הגדלת אחוזי האנרגיות המתחדשות במשק על ידי קידום רשת חשמל חדשה ומודרנית – אחד החסמים העיקריים להשגת ואכיפת היעד הממשלתי שנקבע לאנרגיות מתחדשות הינה קיבולת רשת החשמל. במסגרת הרפורמה בחברת החשמל ותכנית פיתוח רשת החשמל יש לשלב יותר מ – 17% אנרגיות מתחדשות וזה כדי להבטיח תמהיל אנרגטי נקי ומגוון יותר.
יצירת תמריצים כלכליים להתייעלות אנרגטית – לצרכני החשמל יש ברמה העקרונית תמריץ “טבעי” לחסוך בחשמל, היות וחיסכון זה יבוא מיידית לידי ביטוי בצמצום חשבונות החשמל שלהם. ליצרני חשמל, לעומת זאת, יש דווקא תמריץ טבעי הפוך. התשואה, המביאה איתה את החזר ההשקעה, הוצאות התפעול והרווח קשורה בקשר הדוק וטבעי לכמות החשמל המיוצר והנמכר. הדו”ח שגיבש אדם טבע ודין ממליץ על יישום בישראל של תכנית המסתמכת על חיוב יצרני החשמל (חח”י וכן יצרני חשמל פרטיים – יח”פים) לבצע תכניות התייעלות אנרגטית יזומות אצל הצרכנים שלהם, ועל רמת החזר עלויות ותמרוץ הולכת ועולה כתלות במידת העמידה ביעדי החיסכון של התכנית (מנגנון פרס/קנס).
עדכון מדיניות השר בנוגע להתייעלות אנרגטית – על פי חוק משק החשמל השר רשאי להחליט על מדיניות בתחום משק החשמל אשר יפורסם באתר האינטרנט של המשרד ויהיה פתוחים לעיון הציבור באופן שיאפשר מעקב אחר שינויים ותיעודם לאורך זמן. יש לשאוף לעדכן את מדיניות השר כך שגם לרשות החשמל תהיה חובה לפעול באופן אקטיבי לשם קידום התייעלות אנרגטית במשק.