מקדמים שימוש מושכל במשאבי הטבע, לטובת הדורות הבאים.
אז למי שייכת המדינה שלנו? התפישה בישראל היא שמשאבי הטבע הם משאבים ציבוריים בבעלות כל אזרחי המדינה. המדינה מחזיקה את משאבי הטבע כנאמן הציבור בלבד, וחלה עליה החובה להגן על קניין זה ולהבטיח ניצול מיטבי שלו, באופן שיבטיח את מימוש האינטרס הציבורי במלואו.
עם זאת, במהלך השנים מדינת ישראל נתנה וממשיכה לתת לקומץ בעלי הון לנצל את משאבי הטבע הלאומיים שלנו ללא חשיבה אסטרטגית על צרכי המשק הישראלי לטווח הרחוק. משאבי הטבע שלנו מצטמצמים ונעלמים עם הזמן וככל שהאוכלוסייה בישראל גדלה.
בעשור האחרון כיהנו כאן ממשלות שהרבו לדבר על סמלים לאומיים, אבל לא עשו כמעט דבר כדי להגן על נכסיה של ארץ ישראל.
אנו באדם טבע ודין פועלים מזה שנים רבות בתחום הניהול והאסדרה של משאבי הטבע: מגז טבעי ונפט ועד לחצץ ואשלג. בין היתר, במהלך השנים פעלנו מול הוועדה הבינמשרדית לבחינת מדיניות הממשלה בנושא משק הגז הטבעי בישראל (ועדת צמח) והוועדה לבחינת המדיניות הפיסקאלית בנושא משאבי נפט וגז בישראל (ועדת ששינסקי) והוועדה לקביעת חלק המדינה במשאבי טבע לאומיים (ועדת ששינסקי 2). לצערנו, הוועדות הללו, בחרו להתמקד בהיבט הפיסקאלי בלבד של משאבי הטבע שלנו ולא השכילו לדון בהיבט הרחב של ניהול משאבי הטבע.
משאבי הטבע שלנו הם לא רק מוצר כלכלי שיש לנהוג בו לפי חוקי ההיצע והביקוש. לעתים אף מדובר בנכסים לאומיים ואסטרטגיים, ואין למכור אותם לכל המרבה במחיר בזמן הקצר ביותר. אנו גורסים כי השיקול של צרכי המדינה ושמירה על הסביבה גובר על שיקולים כלכליים שונים כמו ייצוא, הגברת התחרותיות או כל שיקול אחר המחשיב את המשאבים הללו מההיבט המוניטרי בלבד.
