פסולת חשמלית ואלקטרונית
פסולת אלקטרונית מכילה חומרים רעילים ומסוכנים לבריאות הציבור. כ-130,000 טון של פסולת אלקטרונית מיוצרים בכל שנה בישראל כתוצאה משילוב של צריכה בזבזנית לצד תופעה טכנולוגית-כלכלית-תרבותית של חיי מוצר קצרים. כל אלו מובילים לעלייה מתמשכת בכמות הפסולת החשמלית והאלקטרונית הנוצרת.
הפסולת החשמלית והאלקטרונית מאופיינת בהטרוגניות: תכולת חומרים משתנה בהתאם למוצרים עצמם (פלסטיק, מתכות שונות, שמנים, גזים ועוד); רעילות – בין החומרים המצויים בפסולת חשמלית ואלקטרונית נמצא מתכות ומתכות למחצה (ארסן, קדמיום, נחושת, עופרת, ניקל, אבץ ועוד), חומרים מעכבי בערה, גזי חממה (דוגמת CFC), שמנים וכדומה; בצד אלו, קיימים במוצרי חשמל ואלקטרוניקה מרכיבים בעלי ערך כלכלי פוטנציאלי כגון ברזל ומתכות יקרות (זהב, כסף, פלדיום, פלטינה, נחושת). לאור כל זאת, אף על פי שחלקה ביחס לכלל הפסולת המיוצרת מדי שנה נמוך, פסולת מסוג זה יוצרת סיכון סביבתי ובריאותי ניכר ללא טיפול נאות, לצד היותה משאב כלכלי אותו ניתן לנצל.
החוק הישראלי לטיפול סביבתי בציוד חשמלי ואלקטרוני ובסוללות
בשנת 2012 נחקק בישראל החוק לטיפול סביבתי בציוד חשמלי ואלקטרוני ובסוללות המבוסס על הצעת חוק של אדם טבע ודין. החוק החיל על יצרנים ויבואנים של מוצרים אלקטרוניים את עיקרון אחריות היצרן המורחבת, ובכלל זה את החובה לבצע טיפול סביבתי נאות במוצרים בסוף חייהם, בהתאם ליעדי מיחזור (45% החל משנת 2020) על פי המנגנון שנקבע בו.