מגילת עצמאות לסביבה – ועכשיו.
עצמאות היא ערובה לחיים בטוחים, איכותיים ומשמעותיים, כך מלמדים אותנו כבר 69 שנים. ועם זאת, כ- 3000 בני אדם בישראל מתים מזיהום אוויר בכל שנה, מאות אלפים מוחזקים כבני ערובה בידי תעשייה מזהמת במפרץ חיפה, חומרי הדברה רעילים מקשטים את הפירות והירקות שלנו וחופי הים נמוגים לנגד עינינו לטובת נדל”ן פרטי שאינו יודע שובע. הזאת היא עצמאות?
יותר מתמיד זקוקה הסביבה שלנו להגנה מכוננת. כן, אנחנו הריבון, העם המיוצג באמצעות נבחריו בכנסת, יכול וצריך לדרוש מהם לכונן ולחוקק חוק יסוד: איכות סביבה.
למרבה הצער, ישראל רחוקה מלהיות מדינה מתוקנת בתחום ההגנה על הסביבה. אמנם בשני העשורים האחרונים חוקקה הכנסת חקיקה סביבתית מתקדמת שתפקידה להגן על הסביבה, לפקח על התעשייה ולאכוף למען הציבור את הדין כנגד מפגעים. בפועל, סובל המשק הישראלי מחיבור הרסני בין הון, סביבה ושלטון המכתיב את סדר היום. סדר היום הזה מוביל להשפעות סביבתיות הרות אסון עבור הציבור. כך הוא כאשר שר תיירות שתפקידו להגן על חוק החופים מבקש להפוך אותו לאות מתה תוך מתן עדיפות לגורמי נדל”ן לבנות על החופים; וכך כאשר התעשייה במפרץ חיפה מבקשת להתרחב על חשבון סביבתו, בריאותו ורווחתו הכלכלית של הציבור.
הדוגמאות לצערנו מוכרות וקיימות למכביר. אילו היה בישראל חוק יסוד איכות סביבה, המאבקים על זכותו של הציבור בים המלח, על משאבי הגז ועל זכותו לנשום אוויר נקי במפרץ חיפה, היו מקבלים הגנה עודפת אל מול אינטרסים לגיטימיים אחרים.
כיצד? חוק כזה יקבע לראשונה שהגנה על הסביבה אינה מתמצית בהגנה על הסביבה הפיזית אלא שלובה בהגנה קיומית על בריאות האדם. חוק כזה ייצא מתוך הנחת מוצא שהגנה על הסביבה היא בבחינת דיני נפשות. יתר על כן, חוק כזה, כטבעו של חוק יסוד, יחייב את בית המשפט העליון להעדיף את ההגנה על הסביבה על פני סכנה בלתי מידתית לבריאות הציבור בשל פיתוח תעשייתי מוגזם.
כך למשל, החלטות שיפוטיות הנוגעות לעתיד התעשייה במפרץ חיפה, לא תתקבלנה עוד רק מתוך בחינת השאלה האם תוספת כזו או אחרת תוביל לחריגה מתקן סביבתי, אלא מתוך חיוב התעשייה ומשרדי הממשלה הנוגעים בדבר להוכיח שאין פסול בהמשך קיומה, שלא לומר הרחבתה, באזור המאוכלס בחצי מיליון תושבים. בתוך כך, חוק יסוד יאפשר לתושבים לטעון בפני בתי המשפט שעמידה בתקנים אינה חזות הכל וכי יש בהשפעה המצטברת והכרונית של פליטת מזהמים באזור רווי אוכלוסייה, משום נזק בלתי מידתי שאינו עולה בקנה אחד עם זכותו של הפרט לאיכות סביבה.
באותו אופן, החלטות הנוגעות לפיתוח תשתיות ומגורים לא תאושרנה אם יהיה בהן כדי לפגוע באופן בזכות הבסיסית של הציבור ליהנות ממשאבי הטבע, מהשטחים הפתוחים ומחופי הים.
הדיל הוא פשוט: האדם מבין שאין חיים ללא תעשייה, פיתוח תשתיות ויזמות פרטית ומקבלי ההחלטות מבינים שכל החלטה או חקיקה המאפשרת פגיעה משמעותית בסביבה ובבריאות הציבור תבוטל לאלתר ע”י בית המשפט העליון. רק חוק יסוד איכות סביבה יעדיף את אינטרס בריאות הציבור והסביבה על כל זכות לגיטימית אחרת, כגון הרצון של בעלי השליטה בבתי הזיקוק בחיפה להגדיל את הונם באמצעות הרחבת המפעלים. ואם סיפור מפרץ חיפה הוא המשל, הרי שהנמשל מצוי ביכולתו של חוק יסוד איכות סביבה להוות כלי ראוי לשם שינוי מטוטלת הכוח לטובת הציבור.
מנכ”ל “אדם טבע ודין”, עו”ד עמית ברכה
